TukTuk.co.il

יפן - Japan

יפן – Japan

יפן היא מדינה לא מעולם הזה, הכוונה היא שהיא לא דומה לאף ארץ שתפגשו במסעותיכם. לא המדינה עצמה, לא האנשים ואפילו לא הטבע. אפילו כשמנסים לשייך אותה למזרח או למערב, לא מצליחים. היא גם וגם, היא שילוב ועם זאת אף אחד מהם, פשוט לא מהעולם הזה…

וזו הסיבה שמי שביקר ביפן להוט לטוס ליפן שוב. גיישות בקימונו מסתובבות ברחוב, לצד צעירים לבושים בגדי היפ-הופ דמי אמריקאים, בית מפואר, לצד בקתה מעץ, מכונות צעצועים לרוב, ואנשי עסקים מחויטים ורציניים, משחקים בהם. אין סוף לניגודים. למעשה, יפן היא ממלכת האבסורד.

גיאוגרפיה ונוף:

יפן, הידועה גם בכינויה – "ארץ השמש העולה", כיוון שהיא אחת היבשות המזרחיות ביותר על פני כדור הארץ, ממוקמת במזרח אסיה. יפן היא למעשה קבוצת איים גדולי ממימדים באוקיינוס השקט. ארבעת האיים עליהם ממוקמת יפן הם: הוקאידו, ( Hokkaido ), הוא האי הצפוני ביותר, אחריו נמצא האי הונשו – שהוא האי המרכזי והגדול מאיי יפן, ובו נמצאת הבירה טוקיו, וההר המפורסמם, שהוא גם ההר הגבוה ביותר יפן – הר פוג'י. דרומית לאי הונשו (- Honshu), נמצא האי שיקוקו (-Shikoku ), ובו נמצאת העיר השנייה בגודלה ביפן – אוסקה, (- Osaka). לנוחיותכם, המעוניינים להגיע ישירות לדרום יפן, יש שדה תעופה בינלאומי באוסקה. והאי הדרומי מבין ארבעת האיים העיקרים הוא – קיושו. אי קטן נוסף, דרומית לקיושו, נקרא אוקינוואה. לאי זה מגיעים בעיקר תיירים יפנים, "לתפוס שמש", ואכן אי זה הוא המישורי והחולי יחסית לשאר האיים, ומזג האוויר בו חמים ונוח. בנוסף לאיים אלה, מפוזרים עוד איים קטנטנים סביב היבשת העיקרית – יפן. היבשת ניכנה באדמה וולקנית אך תמצאו ביפן גם הרבה אגמים שמיימם קפואים אך נקיים, מעיינות חמים לצד מפלים שוצפים, בוץ מרפא, פארקים ירוקים לטייל בהם, ונופים מרהיבים של ערי געש שחלקם פעילים גם כיום.

אטרקציות עיקריות ביפן:

ביקור בערים בערים המרכזיות והחשובות מבחינת תרבות ומסורת יפנית –

טוקיו (Tokyo)
בירת יפן. מיקס משובח של תרבות ומסורת וגם גורדי שחקים, אוטוסרודות ענק והמון אדם והמולה. תוכלו למצוא בעיר מוזיאונים המציגים את המסורת והתרבות היפנית, ביניהם גם מוזאוני ציור מהטובים והידועים בעולם בהם מוצגים ציורים בסגנון מנימליזם יפני, יפים ועדינים. בין מוזיאונים תוכלו למצוא גם את יפן העתיקה המתאפיינת בפגדות ומקדשים. במרכז טוקיו ניצב הר פוג'י המפורסם והמושלג בפסגתו. ההר פוג'י,( Mount Fuji -) נקרא גם "פוגי – יאמה" בפי המקומיים, או בכינוי חיבה – "פוג'י – סאן". את ההר רואים מכל פינה בעיר, אך מומלץ לבקר בהר עצמו. זהו הר מקודש ליפנים, והטיפוס עליו נחשב לטקס דתי. ציירים רבים יושבים למרות ההר פוג'י ומציירים אותו. ההר פורח לרוב ובעיקר בחודשים אפריל ומאי, שהם תקופת פריחת הדובדבן (או ביפנית – "סאקורה"), וההר מתמלא בפרחים ורדרדים וריחניים.

קיוטו (Kyoto)
קיוטו היא מרכז הווי התרבותי של יפן העתיקה שנשמר ומתפקד גם כיום. בקיוטו תמצאו הרבה פגודות למיניהן, גנים, אנשים הלבושים בלבוש מסורתי ועוד

נארה ( – Nara) בירתה לשעבר של יפן. כאן נמצאת יפן העתיקה נטו. העיר מנותקת מכבישים, ולרוב ההגעה היא במעבורת. זוהי עיר מתקופה אחרת, במלוא הדרה וייחודה. צביים רבים וידודתיים נמצאים בכל מקום בעיר נארה, וחתונות מסורתיות רבות מתקיימות כאן, באופן המסורתי המקובל. בחתונה המסורתית, הנשים לבושות קימונו, והזוג המתחתן נישא במעין כרכרה – זוהי חוויה תרבותית שונה ובהחלט מומלץ לצפות בה.

סיבוב בעיר – אם סיבוב בעיר נשמע לכם סטנדרטי למדי, כדאי שתצאו לרחובות העיר היפנית. בעיר תמצאו מדרגות ישנות ומדרגות נעות, רחובות מוארים ומעוצבים, וגם סמטאות מפותלות. שוווקים של פירות וירקות, וגם שווק דייגים בשעות המוקדמות של הבוקר, אנשים שונים ומגוונים ועוד.

בשביל להינות מיפן, כדאי קודם כל להכיר את האנשים השונים – המבוגרים המסורתיים, לעומת הצעירים שמחקים את תרבות המערב. האנשים שונים אחד מהשני, ומשתנים, בינם לבין עצמם, עם שקיעת החמה. הכוונה לתרבות הבילויים ביפן שהיא ענפה, מפותחת ושונה מתרבויות בילוי אחרות ברחבי העולם.

הערים ביפן מחולקות בקפידה יפנית מדוקדקת: יש איזור מגורים נפרד מאיזור בנייני המשרדים, "איזור קניות", ו "איזור הבילויים". לצד בנייני משרד גדולים, מודרניים ובעיצוב כמעט עתידני, מתקיים בנפרד "איזור המגורים" -בניינים קטנים וצנועים, וגם בתי פרטיים בטעם של פעם ואופי עתיק. לא רחוק משם, "איזור הקניות" – זה איזור מהודר ומאור, כולו מלא בקניונים ו/או ארקד. ארקד הוא למעשה שדרת חנויות. מדובר בעיקר בחנויות בגדים, אוכל, צעצועים ומחשבים, הצמודות אחת לשנייה, (בדרך כלל מדובר בשדרה מפוארת ומוצלת על יד גג, שדרת הארקד נטולה מבנייני מגורים ובנייני משרדים). בארקד תתקלו לרוב בחבורות צעירים לבושים בסגנון אמריקאי, לבוש ההיפ הופ שולט בארקד, וגם פריקים ומוהקנים לא חסר בסמטאות העיר. באזור הקניות תפגשו בחנויות רבות הקומות שנקראות "חנויות מאה ין" (- " sotre yen 100 "). בחנויות אלה תמצאו הכול, החל מאוכל ועד בגדים. המחיר של הפריטים בחנות הוא כאמור מאה ין, הין שווה בערכו בערך לדולר אמריקאי, כך שמדובר בחנויות סטייל "הכול בדולר" הקיימות בארצות הברית וגם בארץ.

מעבר למחיר הזול, האטרקציה האמיתית שתמצאו ב " חנויות מאה ין" הוא התנהגות העובדים שמקובלת בכל חנות וחנות, אך בולטת במיוחד בחנויות ה "מאה ין" כיוון שיש בהן צוות עובדים גדול. בכניסתכם חנות, יופעל פעמון וצוות העובדים יצעק, אחד אחרי השני, "הריישי מסה". (פירוש צמד המילים הוא "ברוכים הבאים"). מכל קצוות החנות הענקית, וקומותיה, ישמעו צעקות המודיעות על בואכם. לעובדים של כל חנות יש מדים מיוחדים להם, והם אכן אדיבים וחייכנים.
מומלץ להסתובב בתחנות הרכבת העירוניות ולהתקל בסוג אחר של אנשים – אנשי עסקים, שהם תמיד לבושים בחליפה מגוהצת ועניבה. המראה והמותג מאוד חשוב בעיני החברה ומביעה בעיניהם סטטוס קוו מסוים ממנו הם חוששים לסטות.
אנשי העסקים לרוב דוברים אנגלית, אך פעמים רבות חוששים לדבר. אל תתפלאו אם תתקלו בסירוב ביישן מצדם כשתנסו לשאול אותם דבר מה, או לדבר איתם. לעיתים הסירוב יתקבל מרחוק – ברגע שמבטכם יתקל במבטם, דבר שאינו מקובל ביפן, ויכול להלחיץ אותם ובתגובה הם עלולים לברוח מהמקום ולהיעלם. למרות שלרוב אין שילוט באנגלית בערים הקטנות, ראו זאת כאתגר, במהרה תכירו את הציורים החוזרים על עצמם בשלטים – הלא אלו הן אותיות הקאנג'י המסורבלות.

 

אחרי שהסתובבתם כל היום ביו אנשים עם חליפות, ממהרים ממקום למקום, ופגשתי ביפנים צעירים שמנסים להראות ולהתחקות אחר האמריקאים. אם זה בבגדי היפ-הופ ענקיים ואם זה באופנות הבגדים שהם לובשים. עכשיו הגיע הזמן לנוח. בעצם הגיע הזמן להנות עוד יותר. הכירו את "איזור הבילויים", זה המקום להיות בו, אזור זה נקרא בפי היפנים ה "סקליבה". ה "סקליבה" שייכת למאפיה היפנית, "היאקוזה", ואפילו יתכן שתפגשו אותם ברחוב. אך אל דאגה, הם לא מזיקים. ה "יאקוזות" לבושים כמו שאר האנשים ברחוב, בחליפות ולא ניתן לדעת מי הם, (אלא אם אחד היפנים ברחוב מצביע עליהם ומספר לכם שהם מהמאפיה, וגם אז יכול להיות שהוא צוחק עליכם, התיירים. עוד אפשרות היא שתבחינו באדם קטוע אצבע, העונש של "יאקוזה" ל"עבודה" שלא בוצעה כראוי או חלילה בגידה).

 

היפנים מקדישים זמן רב לבילויים, ונמצאים באיזור הבילויים מרגע שסיימו עבודתם, ועד השעות הקטנות של הלילה. הבילוי הראשון הוא בדרך כלל עם חברים ועמיתי לעבודה, וגם עם הבוס. ב "סקליבה" כולם שווים, ובתום הבילויים עם "החבר'ה מהעבודה", הם יוצאים מהמקום בו היו ונפרדים לשלום – הם עושים זאת באמצעות מעגל באמצע הרחוב, כך שכולם רואים את כולם, וקדים אחד מול השני, קידה גוררת קידה, ולעיתים נראה שאי אפשר להפסיק את סבב הקידות הזה. לראות זאת מרגיש כמו חוויה תרבותית מעניינת. אחרי שנפרדו מהחברים, הם ממשיכים לבילוי הבא, לבד או בקבוצות קטנות של עד שלושה חברים. לצד מקומות בילוי המוכרים לנו, כמו: ברים, פאבים ומסעדות, ישנם מקומות בילוי נוספים ומפתיעים – "בר קריוקי", "אולם קריוקי", "אולם משחקי מחשב" ואולם ה "פצינקו" ( “Pachinco” –). "אולמות הקריוקי" הם לעיתים מקומות אדירים, המחולקים לחדרי קריוקי פרטיים ומפוארים. בהם יש ספות נוחות, שולחנות, מספר מיקרופונים, וספרי קריוקי עבים. לפחות בספר עבה אחד יש רק שירים באנגלית. לעיתים לשירים ביפנית אפשר להוסיף כתוביות תרגום באנגלית. השתייה חריפה או /ו קלה, כלולה בהשכרת "חדר הקריוקי הפרטי". בנוסף תמצאו ב "איזור הבילויים" כן ברים או פאבים המציעים קריוקי.

 

"אולם משחקי המחשב" – אולם אדיר ורועש, בו נמצאים בשעות הלילה מבוגרים בחליפות שמתנהגים כמו ילדים, ומתעקשים לתפוס צעצוע פרוותי בדרך כלל, מסדרת פו הדב ודיסני בעיקר. הם עומדים שעות מול מהמכונה מבזבזים כסף רב על הפעלת המנוף הרובוטי, שתופס צעצועים וזורק אותם בדרך. אם בכל זאת הצליחו להוציא בובה, הם יתנו אותה ליפנית הראשונה שתעבור לידם ותגיד בחיוך "קוואי" ( – "kawaee"), בתרגום לעברית – חמוד. ב "סקליבה" יש יותר מאולם משחקים כזה, האולם הוא לרוב לא פחות משתי קומות, ויש בו גם משחקי מחשב רבים של "סוני", (גאוות העם וחברת הדגל של יפן). בין משחקי המחשב תמצאו אופנועים, מכוניות, גיטרות ועוד כלי נגינה, כדורגל שולחן, השולחן עם הדסקית, ריקודים, שירה ועוד ועוד, כל מה שמוכר לנו מהארץ וגם הרבה מעבר. "אולם הפצ'ינקו" , ( – “Pachinco”), אולמות פצינקו ענקיים אפשר למצוא לא רק ב "איזור הבילויים" של העיר, אלא גם על הכביש המהיר. מדובר באולמות אדירים בגודלם, אולמות אלה מלאים במכונות הימורים המכונה "פצינקו", ומעושנים ורועשים מאוד. מתווספים לעשן גם אורות חזקים מהבהבים, והקולות וצלילים שבוקעים ממכונות ה "פצ'ינקו" הצבעוניות שמעוצבות בעיצוב נוסטלגי. לא לבעלי לב חלש. אם זאת, הביקור ב "פצ'ינקו" הוא חוויה אותנטית ומיוחדת. אם הצלחתם להישאר במקום המעושן והרועש, בקשו מאחד היפנים השיכורים שבאולם, להסביר לכם איך משחקים. היפנית הם אנשים מאוד חברותיים, בעיקר כלפי אנשים מארצות זרות, (אותם הם מכנים "ג'איזין" או בכינוי חיבה "ג'איז'ין סאן"). יתכן מאוד שהיפני שתבחרו לא ידע אנגלית ובכל זאת ינסה להסביר, ויהפוך אתכם לחבריו הטובים – ישוויץ בכם בפני חבריו, וייקח אתכם לסיבוב ברים, קריוקי ושאר מקומות הבילויים, וגם לא יתכן לכם לשלם גרוש, או יותר נכון, ין. כמעט בכל עיר, תמצאו ב "אזור בילויים" , לפחות אולם פצ'ינקו אחד, שני מקומות קריוקי, שני אולמות גדולים של משחקי מחשב ורחובות שלמים של ברים ופאבים. בערים גדולות יותר יש כמה "אזורי בילויים" ברובעים שונים בעיר. רוב הבליינים ב "סקליבה" הם גברים, למעשה נדיר למצוא נשים, מלבד נשים שעובדות ב "איזור הבילויים" כ "מארחות" וכ "גיישות". ה "מארחות" מסתובבות ברחובות ה "סקליבה", מצוידות בפליירים ולבוש שהוא לעיתים חושפני, הן צדות את היפנים ומביאות אותם לבר או לפאב שמשלם להן על כך. בבר עצמו, הלקוח היפני שצדה המארחת, יכול לבחור לשתות איתה, (בדרך כלל מדובר בתחרותיות שתייה חסרות רחמים). כך היפנים שומרים על עצמם מהבדידות, ומללכת לבד לבר. ועדין ביפן יש את אחוזי ההתאבדויות מהגבוהים בעולם. לרוב, הלקוח היפני קונה למארחת שלו מתנות. המתנות יכולות להיות כל דבר שנקרא בדרכו, החל מצעצועי פרווה, תחתונים סקסיות ותכשיטים לרוב. הישראלים מנצלים את המרחק מ "איזור הקנויות" ומצבים מול היפני השתוי דוכני תכשיטים, ב "איזור הבילויים". הסיבה שנשים מערביות בוחרות לטוס ליפן ולהתנסות כ "מארחות" היא שמארחות מרוויחות כסף רב, מקבלות תשומת לב ומתנות לרוב. היפנים לעיתים רבות, מסתקרנים ומעדיפים מארחת שהיא לא יפנית. עם זאת, עבודה זו לא מתאימה לכל אחת ויש המרגישות מושפלות. "גיישות" הן בהכרח יפניות. בעבר להיות "גיישה" היה מקצוע תרבותית, נחשק ונרכש. מילדות היו מייעדים את הילדה ללמוד את עבודת הגיישה, מדובר בהשכלה והכשרה של שנים. הלימודים כוללים הבנת ועשיית טקסים מסורתיים, וגם אירוח ובידור הבעלים היפנים. בניגוד לדעה שרווחה בעולם פעם, "גיישות" הן אינן זונות. למרות שבעבר בתוליהן של הגיישות היו נלקחים מהן באירוע מסיבתי – חברתי שנקרא " מיזואגה", גם אז הן לא היו מחויבות לקיים יחסי מין עם אלו שקנו אותן, אך בשל כך שקנו אותן בממון גדול, הן הרגישו מחויבות לכך. כיום, רוב היפנים נותנים לגיישות כבוד רב. גם לגיישות היפנים קונים מתנות, אבל היחס לגיישות הוא מעט מרוחק יותר ופחות חברי מיחס הלקוח היפני ל"מארחת". ב"איזור הבילויים" נדיר לראות גיישות, ורוב הנשים ב "סקליבה" הן "מארחות". נראה כי יפנים לא סובלים מחמרמורת – האנג אוובר. בבוקר, קסם ה "סקליבה" מתפוגג, והיפני החברותי הופך לאדיש וממוקד מטרה, בדרכו לעבודה.