TukTuk.co.il

אוכל ומסעדות בתאילנד

מסעדות בתאילנד, אוכל תאילנדי ואיך מסתדרים מבחינה קולינרית 
תאילנד מושפעת מאוד מכמות התיירים הרבה שמבקרת בה, כלומר,תאילנד ובעיקר בנגקוק הבירה, עברה גלובליזציה מטורפת, היא מערבית מבחינת התנהגות תושביה, לבוש, קניונים, וגם רשתות בתי קפה כמו סטארבקס האמריקאית, גלידריות מפוארות, ומסעדות אוכל מהיר כמו: פיצה האט, מקדונלדס, בורגר קינג, KFC, Pizza Company ועוד. במכולות נמכרים מותגים אמריקאים נוספים כמו קוקה-קולה לצד מותג המנות – החמות המוכר במזרח הרחוק "Maggi" ( "מאגי" ). כך שגם במכולות וגם כשתרצו לאכול במסעדה תוכלו לבחור במסעדת רשת "מערבית" ( – סטייל מקדונלדס) או למצוא "אוכל מערבי" במסעדות מקומיות. בתפריט של המסעדות ברוב המקומות המתויירים תמצאו, המבורגר וצ'יפס וגם אוכל שנחשב ישראלי, כמו: שניצל, שקשוקה, חומוס וכו'. כיוון שמדובר באוכל, הרי שזה עניין של טעם, אל תתעקשו לאכול את האוכל האסלי – אותנטי תאילנדי, אם הוא חריף לכם מידי וגורם לכם לכאבי בטן. ובמידה ואתם בכל זאת רוצים להינות ולהתנסות באכילת המאכלים התאילנדים בקשו לבקש בלי חריף, ( – בתאילנדית : מאי פט – Mai Pet ) – הטריק הזה לא עובד תמיד, לרוב יצחקו עליכם וישימו לכם מעט חריף בכל זאת, כי התאילנדים מבחינתם אם האוכל לא חריף אין לו טעם, והם פשוט רוצים שיהיה לכם טעים וגם קצת לצחוק עליכם). ילדים בדרך כלל נוטים לא לאהוב אוהבים את האוכל התאילנדי, אבל אפשר להסתדר ולא חסרות מסעדות בהן מגישים אוכל בסגנון מערבי ו / או אוכל בסגנון ישראלי.

 

פירות 
מה שבטוח הוא שפה אחד, כל התיירים, מכל הארצות, ובכל הגילאים מסכימים שהכי כיף וטעים לאכול בתאילנד את הפירות האקזוטים המיוחדים, הטריים והטעימים, שיש למדינה להציע, ובמדינה בה יש יותר תאונות "קוקוס נפל למישהו על הראש" מתאונות דרכים, יש למה לצפות. מלבד קוקוסים לרוב, כדאי לטעום אננס עסיסי מתוק ומלא בטעם, (לא כמו האננסים שיש בארץ), רם – בוטאן הוא פרי שנראה הכי אקזוטי ומיוחד שיש, מזכיר כדורי ג'אנגלינג עם שערות ארוכות בצבעים ורוד, צהוב וירוק, ( – פרי הרם – בוטאן הוא פרי מאוד נפוץ ואם תתקלו בו באחד משווקי הפירות, דעו שזו לא הזיה ולא נדפק לכם משהו בקופסה, הפרי הזה פשוט לא נתפס בהגיון), כשמורידים את הקליפה הפרי נראה קצת כמו ליצ'י גדול, המרקם מזכיר ליצ'י, אך הטעם קצת שונה, "פרי הדרקון" ( Dragon Fruit – ) המוכר בישראל בשם "פטאייה", הוא גדול יותר מהפרי רם – בוטאן, צבעו ורוד מבחוץ, עם שערות ורדות, קשיחות (נראה כמו ספייקים של פאנקיסט). מבפנים הדרגון פרוט לבן עם נקודות שחורות קטנטנות, הוא מתוק ומיוחד – טעמו של ה"פטאייה" לא דומה לאף פרי אחר, והפרי האחרון – "מלך הפירות", ה – דוריאן. הדוריאן גדול יותר מקוקוס, צבעו צהוב ואותו מכסים שפיצים קטנים, הדוריאן הוא מאוד מתוק, משביע, עתיר בקלוריות ומכונה בפי התאילנדים "מלך הפירות", בשל הערך התוזנתי הגבוה שיש לו מבחינת ויטמינים, ברזל, קלוריות וכו'.

 

אלכוהול 
הבירות התאילנדיות הנפוצות נקראות: סינגה (Singha), לאו (Leo) ו – צ'אנג (Chang). על פחיות ובקבוקי בירת הלאגר "סינגה" ,מופיע ציור של אריה, על בירת "לאו" יש ציור של טייגר ועל הבירה התאילנדית המוכרת מכולן, והמיובאת ביותר ביחס לשאר הבירות התאילנדיות, קוראים "צ'אנג". פירושה של המילה "צ'אנג" היא "פיל", שהוא סמל להצלחה ויציבות בדת הבודהיסטית בפרט ובתאילנד בכלל, ובכן נראה כמה יציבים תהיו אחרי כמה שתשתו בירות "צ'אנג". בירת "סינגה" באה בגרסת בירה כהה וגם בתור בירה בהירה וקלה. עוד בירות נפוצות הן: בירה בשם "סיאם" (Siam ), "פוקט לאגר בייר" ( " Phuket Lager Beer" ), "טייגר בייר" ( "Tiger Beer" ) ובירת "הטייגר השחור" ("Black Tiger"), "בנקוק בייר" (" "Bangkok Beer ) ובירת "מיטטוואידה" ( "Mittweida" ). בירת "סינגה", "לאו" ו "מיטטוואידה" נעשות באותה מבשלת שיכר שנקראת "Boon Rawd Brewery", ובירת "בנקוק", "טייגר בייר" ו "בלאק טייגר", נעשות במבשלות שיכר גדולות אחרות בשם "Asia Pacific Breweries". בבירת צ'אנג יש 6.4 אחוזי אלכוהול ובברית סינגה יש 7 אחוזי אלכוהול, אולי זו הסיבה שתיירים מעדיפים בדרך כלל לשתות בירת צ'אנג, סינגה או לאו. מומלץ לגוון ולנסות את הבירות השונות. 
משקה נוסף שאהוב על התיירים נקרא: "צ'ו הי" ( – Cho hi), זהו משקה יפני, שאין להשיגו בישראל, אך הוא נפוץ במכולות והסופרים בתאילנד, 7/11 לדוגמא, בטעמים רבים ומתוקים של מגוון פירות. "צ'ו הי" הוא משקה מתוק, טעים, מרענן ומשכר מאוד, ( – תרגישו בהי), למרות שלמשקה אין ריח או טעם של אלכוהול. 
באיים מציעים בחנויות דליים, ( שבמקור משמשים ילדים למשחק בחול), רק שבמקום כף ועוד משחקים, יש בו כמה בקבוקי אלכוהול, כמו וודקה, רום, ג'ק דניאלס ( – Jack Daniels"" ) ועוד בקבוקי אלכוהול ובהם אחוזי אלכוהול גבוהים מאוד. דלי אלכוהול כזה נקרא בחנויות "באקט" (בתרגום חופשי מאנגלית), באקט עולה בחנויות בסביבות 100 עד 150 באט, עלות מאוד מאוד זולה יחסית לארץ. יש הטוענים שבקבוקי האלכוהול למעשה מלאים באלכוהול מקומי, בכל מקרה האלכוהול עושה את העבודה והאנג – אובר מובטח. מומלץ להקפיד על שתיית מים מרובה בעיקר כשאתם שותים אלכוהול ובלי שאתם שמים לב, נוטים להתייבש, וגם בכלל – כדאי לשתות כמה שיותר בקבוקי מים ביום כיוון שהחום והשמש התאילנדית חזקה מאוד ורבים מהמטיילים בתאילנד נשרפים במהלך שהותם בתאילנד ו / או מתייבשים.

 

מסעדות 
האוכל בתאילנד מאוד חריף, מאוד מיוחד, מאוד טעים, ומאוד זול. כמובן שקניית מצרכים בסופר או אכילה בדוכני רחוב זולה יותר מסעודה במסעדה. אם זאת במסעדות מקרינים סרטים, חלקם אפילו סרטים חדשים שיצאו רק עכשיו לקולנוע ואולי עוד לא הספקתם לראות, מקרינים גם פרקים מובחרים מסדרות מוכרות ופופולאריות כמו משפחת סימפסון ("The Simpsons" ), איש משפחה ("Family guy"), באפי ציידת הערפדים וכו'. מאוד נחמד לשבת במסעדה, להינות מהמיזוג או האיוורור, לאכול בנחת, ולצפות בסרט במסך הגדול והלבן שפרוס על קיר המסעדה. מזכיר קצת כמו ערב קבוצתי בצופים. מחירי האוכל במכולות ובמסעדות, משתנים ממסעדה למסעדה, מסופר לסופר, ומשתנים בהתאם למקום בו אתם נמצאים, באיים למשל, האוכל במכולות ובמסעדות, יותר יקר מבנגקוק, ( – גם מבין האיים, יש איים זולים יותר ואיים יקרים יותר, פוקט (Phuket) וקאו סאמוי (Kho Samui), נחשבים ליקרים ביותר. המחירים בשאר האיים הם פחות או יותר אותו הדבר). מחירה של מנת פאד תאי לדוגמא, נעה בין 20 באט בדוכן רחוב ל – 70 באט במסעדה, ההבדל במחיר הוא גדול, אך בשני המקרים, בהשוואה לאוכל בארץ, המחיר זול מאוד. בתאילנד, שלא כמו במקומות אחרים במזרח הרחוק, פחות נפוצים קילקולי קיבה, אמבות ועוד מחלות הנובעות מאכילת אוכל לא טרי או מקולקל, הסיבה היא שתאילנד היא אחת המדינות המתוירות ביותר במזרח, ואחת המדינות הראשונות במזרח שהחלו לבקר בה תיירים ממדינות המערב, בהתאם תאילנד התפתחה, והפכה מערבית יותר ויותר על מנת לספק את מיטב הנוחות לתייר המערבי, ולתת לו הרגשה של בית, על מנת שכשיחזור לביתו במערב, יספר לחבריו, שירצו גם הם לבוא לבקר בתאילנד. מאז עברו שנים וכיום תאילנד ידוע בעולם במדינה הכי מערבית במזרח הרחוק. תאילנד היא המדינה שמספקת פינוקים ובזול, נקייה יחסית ומערבית מבחינת מבנים, קניונים ונוחות, תאילנד נותנת הרגשה ביתית ומערבית, ומתאימה גם למי שאופיין של מדינות המזרח לא "נראות" לו. על המסעדות יש פיקוח של משרד הבריאות התאילנדי ובאזורים המתוירים יש גם פיקוח של משרד התיירות התאילנדי, והמסקנה היא שברוב המסעדות והחנויות האוכל טוב וטרי. האוכל המקומי מאוד חריף אבל יש פה ושם דוכנים ומסעדות שמרחמו על התיירים, באו לקראתם ומכינים מנות פחות חריפות. ברוב המקומות הסועד במסעדה בוחר את סוג הבשר שהוא מעדיף שיהיה במנה, רוב המלצרים באזורים המתוירים דוברי אנגלית, אם הם לא מדברים אנגלית או לא מצליחים להסביר לכם מה המנה כוללת, אל תתביישו ובקשו לראות את המנה או את מה שמכניסים לתוכה, (בקשה כזו תתקבל בהבנה, ואינה לא מנומסת או חריגה בקרב קהל הסועדים במסעדות בתאילנד). העיקר שבסופו של דבר תקבלו את מה שאתם אוהבים ורוצים לאכול.

 

דוכני רחוב 
דוכני הרחוב בתאילנד, בערים השונות וגם באיים המתויירים, מציעים מגוון סוגים שונים של אוכל: אוכל תאילנדי קשור בשקיות, זהו אוכל ביתי מיוחד ומשביע, שעולה גרושים ( – בסביבות ה – 20 באט), התאילנדים יפתיעו אתכם בתבשילים המיוחדים שהם מכינים, מרקים טובים ומעניינים שלא תמצאו באף מקום אחר, "טום קא גאי" הוא מרק ובו פירות ים ועוף בחלב קוקוס, חלק רב מהבישולים התאילנדים כוללים חלב קוקוס. מומלץ לנסות כמה שיותר, לא תנסו לא תדעו. לעוף בתאילנדית קוראים "גאי", ( – אגב ביצה בתאילנדית אומרים – "קאי", וקל לזכור את שתי מילים אלה, עוף וביצה, כי בתאילנדית הם מתחרזים). בדוכני הרחוב תוכלו למצוא גם צפרדע על האש, ג'וקים, עכבישים ומקקים מטוגנים. ( – נדמה שהרעיון העסקי להקים דוכן ולמכור בו חרקים על האש מצליח מאוד, ותמיד ימצאו מול דוכן זה אמריקאים, בדרך כלל שיכורים, כשמולם חבריהם מוכנים עם מצלמות שלופות, מחכים בקוצר רוח לתעד את גבורתם, בנוסח התוכנית ג'ק אס ( "jackass" ) – אכילת חרקים מטוגנים בתאילנד). ליד חלק מהדוכנים יש מספר כיסאות ו / או שולחנות, כך שתוכלו לשבת ולאכול, בדוכנים אחרים תקבלו צלחת ומזלג חד פעמיים ותוכלו לאכול ולהמשיך להסתובב ברחוב בו זמנית. בדרך כלל האוכל בדוכנים איכותי וטרי במידה שוות ערך למסעדות, אלא שהאוכל במסעדות יקר בהרבה. לאכול בחוץ, בדוכני הרחוב התאילנדים, זה חלק מהחוויה התאילנדית ואין צורך לחשוש יתר על המידה מכאבי בטן ושלשולים. תלמדו מהתאילנדים, על פניהם תמיד יש חיוך, גם בתום יום עבודה מפרך בשדה אורז בוצי ומלא בנחשים – אם תשאלו, תמיד תקבלו את אותה התשובה "סבאיי!" ,(בתרגום לעברית, פירושה המילה סבאיי הוא בסדר, או אפילו אחלה). אם בכל זאת אתם חוששים מקלקולי קיבה, כאבי בטן ושאר האי נעימויות, תמיד תוכלו לשאול, להתייעץ עם מטיילים אחרים או לקבל טיפ ממשהו שאכל בדוכן זה או אחר אתמול, למדו מטעויות של אחרים – אם לו כואבת הבטן, מן הסתם הרי לא תבחרו לאכול בדוכן המזון בו הוא אכל, ולהפך – אם אתם מכירים מישהו שאכל במקום כלשהו, היה לא טעים והוא לא סובל מכאבי בטן. תנו לו להפנות אתכם לדוכן המזון בו אכל. בכל מקרה האוכל זול ושווה להתנסות, אם לא טעים לכם או אם יש לכם ספק, גם אם הוא קטנטן, ואתם חושבים שאולי האוכל מקולקל, וותרו על האוכל, לכו לדוכן מזון אחר, קנו מצרכים בסופר, או לכו למסעדה וקנו משהו אחר לאכול. אם אתם עדין חוששים מכאבי בטן, חפשו מסעדות שיש בהן אוכל מוכר, "ישראלי" או "מערבי", או לכו לפיצריה, גלדריה או חפשו ברחוב מסעדות אוכל מהיר כמו מקדונלד, בורגר קינג, KFC, Pizza Company, פיצה האט וכו'.

קפה ופרי שייקים 
הקפה שמכינים במסעדות לא איכותי ושונה מהמוכר לנו בארץ. אולי בגלל שרוב התאילנדים לא שותים בעצמם קפה ולא מבינים מדוע תושבי "העולם המערבי" שותים בשקיקה את המשקה החום והמהביל הזה. התאילנדים עצמם כמעט ולא שותים חלב, אלא רק בילדותם, כשהם מתבגרים הם עוברים לחלב סויה. החלב בחנויות הוא יקר יחסית לשאר המצרכים. הקפה היותר איכותי ומוכר נמצא בבתי קפה מערביים כמו סטארבקס קפה ( " "Starbucks), קפה קר מומלץ לשתות ב – "פיצה קומפני" Pizza Company ( – ברשת "פיצה קומפני" יש גם אחלה פרי שייקים וברד פירות). במקום קפה מומלץ לשתות מיצים טבעיים (פרי שייקים), המיצים קרים ומרעננים, הרבה יותר אותנטים והולכים טוב עם תאילנד, חופש, ערסל וים. מגוון הפרי שייקים עצום, כך שתוכלו לנסות בכל פעם פרי שייק אחר, או שילוב אחר של פירות. אין כמו לשכב בערסל, על מרפסת הגאסט האוס, מול הים, לראות את השקיעה ואת השמים מחליפים צבעים, וללגום פרי שייק מתוק, קר ומרענן. את הפרי שייקים אפשר גם לקנות בצורה של ברד. לנישנוש, תמצאו ברחוב דוכנים המוכרים פירות חתוכים, כמו חתיכות קוקוס ואננס קר. לתאילנדים יש דעות מאוד נוקשות לגבי גרעיני הפירות, לדוגמא גרעיני גויאבה, הם לא אוכלים אותם מחשש לבעיות בקיבה ואף מאמינים כי אכילת גרעינים עלולה להביא להתפוצצות התוספתן.

 

בשר ושומרי כשרות 
חובבי הבשר על האש, זה לא המקום, רוב הבשר נעשה כאן בצורתו המבושלת, העוף המבושל יותר מתאים, מומלץ וטעים בתבשילים התאילנדים, ואת השיפודים מכינים במיוחד בשבילנו הישראליים, ובדרך כלל לא בהצלחה רבה. לעומת זאת, אם אינכם שומרים על כשרות, תוכלו למצוא היצע מטורף של פירות ים, כמו דיונון, לובסטר, שרימפס ועוד. אם אתם לא שומרי כשרות אז במאפיות כדאי לנסות את המקלות גבינה ובייקון. 
את המילה – חזיר אומרים בתאילנדית "מו", כך שאם אתם מקפידים על כשרות או אם אתם, כל אחד וסיבתו הוא, לא רוצים לאכול חזיר, בקשו "בלי חזיר", אמרו בתאילנדית – "מאי מו" ( "Mai Mo" ), או הצביעו על המנה שאתם רוצים ושאלו אם יש מנה חזיר, אמרו בתאילנדית – "הי מו?" ( "? "Hai Mo). ישנם עוד סוגי בשרים כמו בשר ברווז ובקר, שנחשבים לזולים, ולמאכל של עניים בתאילנד, בשר הבקר ובשר הברווז, הם באיכות הרבה פחות טובה, ( – אם יצא לכם לראות את הפרות התאילנדיות הרזות תבינו למה הבשר שלהן לא שווה הרבה). הבשר הנפוץ ביותר הוא בשר חזיר.

 

אוכל תאילנדי מקומי 
אטריות 
פד תאי – הוא מעדן בצורת אטריות נודלס בסגנון תאילנדי, (המילה "פד" בתאילנדית פירושה – אטריות). בכל רחוב בו תעברו, תמצאו לפחות דוכן אחד שמוכר פד תאי – ההתמכרות הבאה שלכם. את הפד תאי מכינים במקום לפני בקשתכם, מלבד אטריות מוקפצות, הפד תאי מכיל ירקות כמו נבטים, בצל ירוק, פטריות ועוד, אתם בוחרים את המרכיבים, ואם אינכם רוצים שאחד הירקות ייכלל במנת הפד תאי שלכם, אמרו למוכר בדוכן או בעגלת הפד תאי, בטרם יקפיץ את האטריות עם הירקות במחבת הווק העמוקה והעסוקה שלו. בנוסף למצרכים הקבועים הנדרשים להכנת הפד תאי, תוכלו להוסיף ביצה, אותה יטגן עבורכם מוכר הפד תאי ביחד עם האטריות והירקות, או בוטנים, מטוגנים או טריים, שמשתלבים ממש טוב בפד תאי. 
יש עוד סוג של אטריות בנוסח תאילנדי, פחות מוכרות ונפוצות, אך לא פחות טעימות, לאטריות אלה קוראים בתאילנדית "פד סי יו", סלט שהתאילנדים מכינים מפפאיה כשהיא ירוקה, ולא בשלה, סלט זה נקרא – "סום טאם", ( " "Som Tam), שיפודים על האש וסלט בשם ים וון סאן, ("Wan San" ). בשוקי האוכל בכל עיר, תוכלו לרכוש מנת אורז, למיתון החריפות, בנוסף למרק, תבשיל או סלט שקניתם.

אורז 
בכפרים התאילנדים, וגם בערים, תבחינו שבתור נשנוש התאילנדים קונים או אוכלים בהפסקה במהלך עבודתם בשדה האורז, סטיקי רייס ( – "אורז דביק" בתרגום מאנגלית), עם עוף מבושל או מיובש. מומלץ לנסות את הסטיקי רייס, כול העיסוק בלחתוך אורז לחתיכות עם הידיים, כמו שבוצעים לחם, כיפי מאוד ולא מלכלך. אגב גם אם תצליחו להוציא מהתאילנדים את המתכון לסטיקי רייס, כשתנסו להכין את האורז הדביק, הוא לא יצא לכם אותו הדבר – לא ברור מה כל כך מסובך, הרי מדובר באורז ומים, כנראה שצריך ידיים תאילנדיות לצורך ההכנה. אם תיסעו לכפרים התאילנדים תראו איך מוכרים סטיקי רייס ועוף בצמתים, ובביקור בכפרים עצמם, פשוט לא תאמינו כמה סטיקי רייס אפשר לאכול ביום, נדמה שיש לכול משפחה תאילנדית יש מלאי בלתי נדלה של אורז וסטיקי רייס.

קינוחים
נדיר לראות את התאילנדים אוכלים ממתקים, או שותים קפה. מלבד התאילנדים העירוניים, שגרים בערים הגדולות כמו בנקוק, ומושפעים מאיתנו, התיירים המערבים, רוב התאילנדים אוכלים בריא, את התוצרת החקלאית שלהם בעיקר. הם מחליפים עם שכניהם עוף בתמורה לבשר חזיר ואשכול בננות בתמורה לשקית אורז. במקום לקנות מים, התאילנדים אוגרים בכדי חרס אדירים שבחצר ביתם את מי הגשמים. במקום להשתמש במים שבברזים ולשלם מס לממשלה, התאילנדים מתקלחים במי הגשמים, (בעונה הגשומה הם יודעים לצפות מתי בדיוק ירד גשם, ואז כולם יוצאים מהבית שמחים לקראתו, או מתקלחים בחצר. הקינוחים התאילנדים גם הם שונים מהקינוחים המוכרים לנו, המערביים, הקינוחים פחות מתוקים, יותר בריאים ופחות קנויים אלא תוצרת בית (הום מייד) – יש קינוח של אורז דביק ,נוסח ה"סטיקי רייס" התאילנדי האהוב והאופייני, רק שהפעם הוסיפו לאורז מנגו, קינוח נוסף ונפוץ בכל אזור בתאילנד, הוא פנקייקים קטנים הממולאים בחלב קוקוס, זהו קינוח עדין במתיקותו, כמו שהתאילנדים אוהבים, אך לכבוד התיירים, בחלק מדוכני הפנקייקים, יש למוכר בדוכן סירופ שוקולד, סירופ מייפל וסירופ בטעם פטל, כך שאם תרצו תוכלו להמתיק את קינוח הפנקייקים באחד הסירופים. יש גם גלידה שעשויה מתירס ולמרות זאת מתוקה וטעימה, בננה לוטי – הוא קינוח תאילנדי מתוק וממכר, פופולארי ונפוץ. מדובר בבננות פרוסות בתוך בצק שמכינים אותו כמו שמכינים קרפ, נראה כמו קרפ מקופל, מעליו שמים סירופ שוקולד ועוד.

 

לבשל בעצמכם 
תוכלו להביא איתכם מהארץ או לקנות בתאילנד, גזיה, סיר, ועוד כמה כלי מטבח בסיסיים, וכך תוכלו להכין בעצמכם ארוחות ובזול. מצד שני, תאלצו להיסחב עם חפצים אלה ממקום למקום במהלך הטיול, ובכל מקרה גם כשקונים אוכל הוא יחסית לארץ מאוד זול. עשו את השיקולים שלכם, אם אתם מתכוונים להגיע לאי ולא לזוז משם לאורך זמן, אתם חוסכים להמשך הטיול – כדי להאריך אותו עד כמה שאפשר, וגם כי אתם אוהבים לבשל, אם זה הסגנון שלכם, אולי כדאי לכם לקנות גזיה, סיר וערכת בישול.